אהבתי אותה, בכל פינה של הלב,

ברקות רגש, תשוקה עמוקה.

היא אהבה אותי, כמו ירח את הלילה,

בלי תנאים, בלי גבולות, באור נצחי בלתי נגמר.

אך בלבי חרדה, צל של ספק ופחד, האם אני מספיק טוב?

האם לא אפגע באהובתי?

בכל חיוך שלה, בכל מבט, בכל נגיעה,

ראיתי עולם שלם, אך גם יראתי שלא אהיה לה מספיק.

מישהי שאהבתי, ועדיין אוהב בכל עוז,

אך הפחד לפגוע, כמו צל שאינו נעלם.

בליבי קרב, בין אהבה לבין עצמי

כאילו אני מסתובב בלב סופה,

בלי יכולת למצוא מקום נצחון.

היא הייתה שמשי, המאירה את דרכי,

אך אני, בצלי, מתלבט, נלחם,

מחפש את הדרך הנכונה האם אני מקולקל

מחפש את הדרך הנכונה האם אמצע את הדרך

אהבתי אותה, אהבה כה עזה, כה אמיתית,

אך בליבי הבנתי שאני לא האדם שהיא צריכה.

היא הייתה שמשי, ואני אכזבתי