השקיעות בתל אביב קסומות. הם צובעים את שמי הים התיכון בגוונים של זהב וארגמן, לעתים קרובות משקפים את התשוקה הלוהטת של העיר. על רקע זה נפגשנו יאור ואני נועה והתאהבנו.
עכשיו אכתוב זאת כסיפור כמובן ששיניתי את השמות.
שניהם ילידי תל אביב, הם פקדו את אותו חוף אך מעולם לא הצטלבו עד שאהבה משותפת לכדורעף חופים הפגישה ביניהם. מערכת היחסים שלהם התפתחה משיחות סתמיות לאחר המשחקים לארוחות ערב שקטות ברחובות הבוהמיים של פלורנטין. ליאור, בקסמו, היה מעצב גרפי עצמאי, ונועה הייתה רקדנית נמרצת. העולמות שלהם, אם כי שונים בקצב, יצרו יחד מנגינה הרמונית.
אמא של ליאור
עם זאת, כמו בסיפורי אהבה רבים, היה צל שלעתים קרובות ניצב על הימים העליזים והלילות הרומנטיים שלהם. את הצל הזה הטילה אמו של ליאור, דפנה. לדפנה, שנולדה וגדלה בפאתי ירושלים המסורתיים יותר, היו אמונות שורשיות על שושלת, מסורת ומשפחה.
היא תמיד ראתה בעיני רוחה סוג מסוים של פרטנרית לליאור. כשליאור הציג את נועה, שהרקע שלה היה שונה בתכלית הן מבחינה תרבותית והן מבחינה דתית, ניכרו ההסתייגויות של דפנה. נועה, ממוצא מעורב – אביה יהודי אשכנזי ואמה פיליפינית קתולית – לא התאימה לתבנית של דפנה. למרות ניסיונותיה של נועה ליצור קשר עם דפנה בארוחות שבת ומפגשים משפחתיים, קיר ההסתייגות עמד גבוה.
זה היה במהלך ערב מסוים אחד, כשהצטרפתי אליהם לארוחת ערב במקום האהוב עליהם המשקיף על נמל יפו, המתח הפך למוחשי. ליאור, בתקווה להפיג את המתח, הזמין אותי בתקווה שנוכחות חיצונית עלולה לפזר את הסערה המתבשלת. אבל הערב היה עמוס בהערות מצועפות ובמתח בסיסי. הרמזים העדינים של דפנה על מסורת ו"שמירה על תרבותנו" היו מסרים ברורים לנועה.
מערכת היחסים הפכה למטוטלת מתנדנדת בין האהבה שחלקו נועה וליאור לבין אי הסכמה של דפנה. נועה, למרות כוחה, הרגישה את כובד משקלה של אי-התקבלה. ליאור נקרע, נאבק בין האהבה לאישה שמבינה לנפשו לבין הכבוד והנאמנות כלפי אמו.
הפרידה
לאחר חודשים של ניסיונות, הזוג הגיע סוף סוף לנקודת שבירה. ערב דומע באותו חוף תל אביבי שבו התחיל סיפור האהבה שלהם, הם החליטו להיפרד. הנטל לבקש אישור גבה את היחסים ביניהם.
נועה, שבורת לב אך עמידה, החליטה לקחת שבתון ונסעה לפיליפינים, בתקווה לגלות את עצמה מחדש בין החופים והאיים של מולדתה של אמה. ליאור, לעומת זאת, שקע בעבודתו, לא פעם חיפש נחמה באותם משחקי כדורעף חופים שבהם התחיל הסיפור שלהם.
הסיפור שלהם הוא תזכורת נוקבת לכך שלפעמים, לחצים חיצוניים ונורמות חברתיות יכולים להאפיל אפילו על הרגשות הטהורים ביותר. הדי אהבתם, למרות שהזמן והנסיבות מושתקים, עדיין מורגשים בסמטאות תל אביב ובלחישות רוחות הים התיכון.
איך לשחרר כעסים
מי מאיתנו לא כועס או כעס פעם אחת בחייו? האמת שאנחנו כועסים ללא הפסקה בכביש, בתור לסופר, כששומעים חדשות,
