מזבח מוריד דמעות
מגיע בחורה לרב ומתייפחת "אני רוצה להתגרש מבעלי איני יכולה יותר לחיות עמו יותר". עונה לה הרב, "את יודעת בתי שכאשר בני זוג מתגרשים המזבח בבית המקדש מוריד עליהם דמעות". עונה האישה, "ארבעים שנה אני בוכה כל לילה, לא נורא אם המזבח יבכה גם כן קצת".
קרבנות
ספר
ויקרא מתחיל בציוויי הקרבנות "אדם כי יקריב מכם קרבן ליהוה מן הבהמה מן הבקר ומן
הצאן תקריבו את קרבנכם" מבחינה תחבירית הפסוק נראה מבולבל, מי זה האדם? ומי הם
המכם שהוא מקריב? ואם מדובר באותו אדם שמגיע מכם, מדוע לא כתוב אדם מכם כי יקריב?
מחדש
לנו רבי שניאור זלמן מליאדי – מיסד תנועת חב"ד, שהתורה כאן מרמזת על תהליך
פנימי בנפש האדם… זאת אומרת, כשאדם רוצה להתקרב לבורא עולם, הוא צריך להביא את
הקרבן מן הבהמה שנמצאת בלבו עצמו של האדם שזה "המכם" שהתורה התכוונה.
מה
זאת הבהמה בליבו של האדם? אלו הן המאוויים ותאוות החומר, מידות רעות כמו כעס, אגו
וגאווה, ובדקות יותר, גם רצונות אנוכיים – מה שטוב רק לי וכדומה.
בשביל להתקרב לבורא ולהתחבר לאין סוף הרוחני שלו יש לוותר על משהו ארצי ממני.
בית המקדש כמשל לזוגיות
בית המקדש הוא כמשל של איש ואישה נשואים. חכמינו ז"ל כבר "אמרו כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים" (ברכות ו ע"ב). וכאשר בני זוג מתגרשים, חז"ל כותבים כי המזבח מזיל דמעות. זאת אומרת שיש קשר ישיר בין קשר נישואין לבין בית המקדש, כך שנישואין הן מעין בית מקדש קטן.
אז איך בא לידי ביטוי עבודת הקרבנות בבית המקדש לחיי נישואין?
להקריב בשביל להתקרב
לא ניתן ליצור חיבור עם אף אדם מבלי לפנות מקום עבור השני. התורה מלמדת אותנו שחיבור לא יכול לקרות אם אין ויתור – קרבן.
נשאלת השאלה מדוע אני לא יכול ליצור קשר מבלי לוותר על אף אחד מהרצונות, או הדרישות שלי? למה אי אפשר גם לקבל את כל מה שאני דורש וגם לקבל אהבה?
שלימות זה לבד
אם הנך מחפש/ת את המושלם או המושלמת, אז האדם הכי מתאים הוא את/ה בעצמך. עם עצמך אין ויכוחים כל מה שאתה רוצה אתה עושה, כל מה שאתה אוהב ללבוש אתה קונה, כל מה שהנך אוהב לאכול אתה אוכל, אתה מפנה עבורך את כל הזמן שצריך, כי אתה הכי מושלם עבור עצמך. להכניס עוד מישהו לחיים, זה אומר לוותר על משהו מעצמך. לגרום למישהו/י להתאהב בך, זה לתת לו/ה להרגיש שפיניתם מקום עבורו. וכגודל הוויתור וההקרבה כך גודל הקירוב ועצמת הקשר.
הפוך על הפוך
רבי יהודה החסיד, שהיה מגדולי ישראל לפני כ800 שנה לערך, בספרו "חסידים" מלמד אותנו סוד. הגיע אליו אדם שהתפלל והתענה, בכדי שה' יזמן לו את האישה שהוא אוהב, ולבסוף ה' זימן לו בדיוק את האישה שלא אהב, אמר רבי יהודה החסיד, שהיות והוא צפה הרבה בנשים והתגאה וביקש שה' לא יזמן לו אישה כזאת או כזאת, דווקא בגלל זה ה' זימן לו את האישה שלא רצה.
הסיפור אינו מובן, מדוע ה' התנהג עמו בהפוך על הפוך?
ההסבר הוא היות ואותו אדם לא היה מוכן לוותר על דרישותיו מאווייו ותאוותיו, לא ניתן היה ליצור חיבור בינו לבין הבת זוג. בכדי ליצור חיבור בינו לבין בת זוג ההשגחה סובבה שיאלץ לוותר בלית ברירה לבסוף.
בסוף המעשה, יעץ לו רבי יהודה החסיד, שאם יישא את אותה אישה שלא רצה מלכתחילה, יועילו כל תפילותיו שהתפלל, שייאהב את אותה אישה בדיוק כמו שאהב את הראשונה שרצה וכן היה.
הבחירה בידיים שלנו
היום אנשים לא מוכנים לוותר כשמחפשים בני זוג, ולכן לא מוצאים, וכשמוצאים את מה שחלמו הקשרים הללו מתפרקים די מהר. ישנן שתי אפשרויות, או שהאדם יבחר להקריב את חלק מדרישותיו ולזכות בליבו של בן או בת הזוג, או לתת להשגחה העליונה לגרום לנו לוותר מבלי שאנחנו מודעים לכך. לדוגמה, גבר פלוני מחפש בחורה שתהיה מאד יפה, דוגמנית על ואז הוא מוצא מישהי כזאת ומתחתן, למחרת החתונה מתברר שיש לכלה דרישות מכאן ועד אילת, או שמתברר שיש לבחורה מצבי רוח קיצונים שצריך לפתח תכונות סבלנות יוצאות דופן. אז מה קרה כאן? הגבר לכאורה לא ויתר, אך יצא שהוא כן ויתר בעל כורחו על מה שאף פעם לא היה מוכן לותר – על השקט הנפשי שלו. יש לו עכשיו בחירה להישאר ולסבול או להתגרש.
עוד דוגמה, אישה מחפשת גבר עשיר, ואכן מצאה גבר עשיר, למחרת החתונה מתברר שאמנם הגבר עשיר אך אדם שתלטן עצבני וקצר רוח, ועכשיו בשביל לשמור על הקשר עליה להכניע את עצמה או לקום וללכת.
הבחירה בידנו, או לוותר מתוך בחירה, או שנאלץ לוותר בלית ברירה, אז במה אתם בוחרים?
על מה צריך לוותר?
כמו שבבית המקדש הקרבן היה מן הבהמה, כך גם בזוגיות, הוויתור הנכון, הוא בדברים הקשורים לתאוות שלנו – הדברים השוליים שלא נשארים לנצח, על המהות, יסודות הנצח והנשמה של בית יהודי אין לוותר כי זאת התכלית. לא חייבים לוותר על הכול, כמו שהאדם לא אמור להקריב את כל צאנו לה', אבל בנושאים שאינם מהותיים לקשר יש לוותר ולהקריב. לדוגמה, אולי הבחורה שאתה מכיר היא לא הבחורה הכי יפה בעיר, אבל יש לה לב זהב ובטווח הארוך אתם תהיו לזוג המאושר בחיים. ואולי החבר לא בחור צעיר או עשיר, אולי הוא גרוש והתנסה כבר במערכת יחסים כושלת, ודווקא בגלל זה הוא מסוגל להכיל אותך להיות באמת מסור אליך ויאהב אותך בכל נפשו. אולי אז ניווכח שכשמוותרים, זוכים במשהו שלא באמת חלמנו עליו ובמרוצת השנים ובמבט לאחור הקמנו משפחה לתפארת לדורי דורות.
רוצים זוגיות אמתית? מה אתם מוכנים להקריב?
שבת שלום
הרב יחזקאל גרין
הכותב הינו מנהל ובעל הטור השבועי "הרומנטיקה שבפרשה" בו הוא מעלה תובנות ותכנים מעצימים בתחום הזוגיות והעצמה נפשית הלקוחים מתוך פרשות השבוע וכפי שמוארים על פי תורת הקבלה והחסידות.