לדייק לדייק לדייק….
דיוק הוא מילה שחוזרת על עצמה בעולם האימון ובחיים בכלל לרבות מקצועות של מדעים מדויקים וגם בחיים הרוחניים למדנו שלמקד זה לדייק.
רק שדיוק אינו מתיישב כל כך עם עניינים שבלב,
הלב משתוקק והראש קורא לדייק .
לפעמים גם לדייק לא מתאים למה שאתה משתוקק אליו.
או להיפך הראש קורה ״צריך״ ובפנים כל מה שאתה רוצה זה לחבק את הכרית ולשקוע בתוך סדרה בלונדינית.
כבד את דיוקך למען אושריך גם אם הוא לא מתאים ללב שלך, או לראש שלך.
כי רק ככה שלם לנו
כשהראש והלב שווים הכל בסדר,
אבל מתי הם באמת שווים?
מתי תהיה מרוצה?
או היית?
הלוא רוב חיינו אנחנו צריכים…
צריכים לקנות בית,
צריכים תואר ראשון, אחר כך צריכים תואר שני ויש הצריכים יותר מזה וסובלים עוד קצת.
צריכים משכורת בעלת שתי ספרות ויש הצריכים 3 ספרות אלה סובלים עוד קצת .
כל רצון/צורך בתוכינו מייצר קצת סבל כי עמוק בתוכינו כולנו רוצים כלום,
הרצון והצורך הוא לשם ההשוואות עם העולם מחוצה לנו, בפנים כולם רוצים לנוח למחוק את המחשבות שמטרידות ורוצות לעצום את העיניים עם שמש על הפרצוף חיוך מטומטם מרוח ולב שלם שליו ומאושר.
ואז בא ״צריכים״ ומחריב את הכל.
המטרה בפיתוח תודעת אושר זו תחושת רווחה.
איזון בין הצריך למשתוקק.
שלא תבינו לא נכון, שניהם נהדרים,
הצריך מביא אותנו להשגים ,
המשתוקק מניע אותנו ,יש לו ווליום חיים גבוה ,
אך מבריח את תחושת הרווחה שבנו אם אחד מהם יוצא מאיזון ואז אנחנו לא נחמדים.
תחושת רווחה מאושרת כשהיא מתמשכת .וכשהוא מתמשכת את/אתה יכולים להיות נחמדים, שלווים עם מיכל הכלה מבחוץ.
תחושת הרווחה אינה מתמשכת אם אין איזון מינון ותזמון נכון בין ה״צריכים״ ל״משתוקקים״ בתוכינו .
אז שימו לב……
כי הדבר הגרוע ביותר שאפשר להגיד עליכם זה שלא שמתם לב, שיצאתם מהדיוקים שמתאימים לכם .
אפשר להגיד ל״צריך״, לא צריך! בלי להתבייש ואפשר להגיד ל״משתוקק״ , תשתוקק אחר כך, מחר או עוד שבוע.
כי אתם יודעים, אורך חייה של השתוקקות ותשוקה בכלל היא קצרצרה אז אולי עד מחר היא תשכך או עוד שבוע תעלם לגמרי.
כי תחושת רווחתינו היא מעל לכל, היא שומרת על בריאותינו על השלווה שבנו ועל ה״נחמד״ בתוכינו הוא הכי חשוב לנו בסופו של דבר ואף אחד לא באמת מתיחס אליו.
מעריכים את ה”צריכים” וה”משתוקקים” שמושכים מלא תשומת לב,
והנחמד הוא רק נחמד, מחייך נותן ומודה, מי רואה או מתיחס אליו בכלל,
אנחנו וגם האחרים מודדים אותנו בהישגים לא בנחמדות.
אך הוא זה שיוצר יחסים, לא ההישגי.
הוא זה שנותן הרגשה טובה בחוץ ובפנים והוא הכי פחות חשוב הוא האחרון לעמוד בתור.
שכחנו אותו, העלמנו אותו, דרסנו אותו עם ה"צריכים" וה-"משתוקקים".
בל נשכח אותו חלילה,
הנחמד חשוב לנו בחוץ הרבה יותר מכל אוטוריטה שנפגוש,
הוא חשוב מהפרופסור שבך הוא חשוב מאיש השרות שאתה הוא חשוב הרבה יותר מהמקצוען שאתה,
בסוף נזכור רק אם היית נחמד
אל תבלבל את הנחמד עם המרצה, הנחמד יודע לשים גבול בנחמדות המרצה בסוף עוין אם לא בחוץ אז לעצמו.
הנחמד הוא איש פשוט שחי לנו בפנים,
רק שהנחמד בשביל להתבטא החוצה צריך תנאי קיום נאותים , מדויקים ,
מפולפלים באיזון מינון תזמון הוא צריך גבולות ברורים וקצב שנכון לו.
אז מתי היית סתם נחמד לאחרונה? כי זה הכי חשוב בכלל וחשוב לך בפרט אתה יודע.
אם אתה הישגי יזכרו את זה לזמן קצרצר אם היית נחמד אתה תחרט לדורות כמו הרגשה טובה שנזכרת ואינה תלויה בסיפור שהיא באה איתו
אם אתה מצליחן יזכרו את זה לזמן קצר אך אם ההצלחה שלך עשתה טוב למישהו הוא לא ישכח אותך לעולם.,
- "אני לא זוכר מה היה רק זוכר שהיה טוב"
- "אני לא יודע איזה רופא הוא אבל אני זוכר שהוא מאוד נחמד"
- "אני כבר לא זוכר למה אישפזו אותי במחלקה הזו אני רק זוכר שהצוות היה חייכן נחמד ומסביר פנים"
נחמדות נחרטת לנו במח כמו הרגשה טובה.
אז זה לא יזכר מה עשית זה יזכר שהיית נחמד כי נחמדות משאירה שובל זכרון אחריה.
כדאי לדייק את עצמך ולא לפגוע בכושר הנחמדות שלך.
בשביל להיות נחמד אנחנו צריכים משאבים, לא משאבות של צריך ו/או רוצה שמעבר ליכולותינו.
יורם יובל משתמש במושג: "טוב להיות טוב" אני חושבת שהוא התכוון ל"נחמד".
תהיה נחמד זה משתלם.
הכותבת היא: טטיאנה קורן – יעוץ/טיפול זוגי ואימון לפיתוח תודעת אושר (תחושת רווחה מתמשכת).
