יחסים פתוחים

יחסים פתוחים הם זוגיות שבה שני בני הזוג מסכימים מראש לאפשר קשרים מסוימים עם אנשים נוספים, תוך שמירה על הקשר הזוגי הקיים. ההבדל המרכזי בין זוגיות פתוחה לבגידה הוא ההסכמה: הגבולות נקבעים יחד, וכל אחד מבני הזוג יודע מה מקובל ומה אינו מקובל בקשר.

עבור חלק מהזוגות הרעיון של יחסים פתוחים נשמע כמו דרך להכניס יותר חופש לזוגיות. עבור אחרים הוא יכול לעורר קנאה, חוסר ביטחון ופחד לאבד את הקשר. לכן השאלה החשובה אינה רק "איך פותחים זוגיות?", אלא קודם כל: האם זה באמת מתאים לשנינו?

יחסים פתוחים אינם פתרון אוטומטי לשחיקה, ריחוק או משבר זוגי. כאשר קיימים כבר חוסר אמון, כעס או תקשורת בעייתית, פתיחת הקשר עלולה להוסיף שכבה נוספת של מורכבות במקום לפתור את הבעיה.

מה זה יחסים פתוחים?

במערכת יחסים פתוחה בני הזוג ממשיכים להיות זוג, אך מסכימים על אפשרות לקשרים נוספים בהתאם לכללים שהם הגדירו יחד.

אין מודל אחד שמתאים לכל הזוגות. זוג אחד עשוי לקבוע גבולות ברורים מאוד, בעוד זוג אחר יעדיף הסכמות גמישות יותר. לכן המושג "יחסים פתוחים" מתאר למעשה מגוון רחב של מערכות יחסים.

המרכיב החשוב ביותר הוא הסכמה הדדית אמיתית.

אם אחד מבני הזוג מרגיש שהוא חייב להסכים כדי למנוע פרידה, לשמור על הקשר או לרצות את הצד השני, קשה לראות בכך הסכמה חופשית.

מה ההבדל בין יחסים פתוחים, פוליאמוריה ובגידה?

המושגים האלה נשמעים דומים, אבל הם אינם זהים.

ההגדרות אינן תמיד חדות. יש אנשים שמשתמשים במונחים בצורה שונה, ולכן חשוב יותר להבין מה בני הזוג עצמם מסכימים עליו מאשר להיצמד לתווית מסוימת.

למה זוגות חושבים על פתיחת הקשר?

הסיבות שונות מאוד מזוג לזוג.

יש זוגות שמרגישים שהמודל המונוגמי פשוט אינו מתאים להם. אחרים נמצאים יחד שנים רבות ומתחילים לחשוב מחדש על הגבולות ועל הציפיות שלהם מהזוגיות.

יש גם זוגות שמגיעים לרעיון מתוך סקרנות או רצון לחופש אישי גדול יותר.

אבל קיימת סיבה נוספת שצריך להתייחס אליה בזהירות: ניסיון להשתמש ביחסים פתוחים כדי להציל זוגיות שכבר נמצאת במשבר.

אם הבעיה המרכזית היא חוסר אמון, ריחוק, כעס מתמשך או תחושה שאחד הצדדים כבר אינו רוצה להיות בקשר, פתיחת היחסים אינה בהכרח פתרון. לעיתים היא פשוט דוחה את ההתמודדות עם הבעיה האמיתית.

האם יחסים פתוחים יכולים לעבוד?

כן, יש זוגות שמנהלים יחסים פתוחים לאורך זמן ומרגישים שהמבנה מתאים להם. אבל אין דרך להבטיח שמודל כזה יעבוד לכל זוג.

הסיכוי להתמודד בצורה טובה יותר עם המורכבות גדל כאשר קיימים כבר אמון, תקשורת טובה, כנות ויכולת לדבר על רגשות לא נעימים.

לעומת זאת, כאשר הזוגיות מבוססת על חשדנות, הסתרה או מאבקי כוח, פתיחת הקשר עלולה להעצים את אותם קשיים.

לכן השאלה אינה רק "האם יחסים פתוחים עובדים?", אלא באיזה מצב נמצאת הזוגיות לפני שפותחים אותה.

מבחן 20 שאלות האם לפתוח את הנישואים

האם יחסים פתוחים מתאימים לנו?

לפני שמקבלים החלטה, כדאי שכל אחד מבני הזוג יעצור ויבדוק מה הוא באמת רוצה.

שאלה טובה להתחיל ממנה היא:

אם בן או בת הזוג שלי לא היו מעלים את האפשרות הזאת, האם הייתי רוצה אותה בעצמי?

אם התשובה היא "לא", כדאי להבין מדוע בכל זאת שוקלים להסכים.

שאלות נוספות שכדאי לחשוב עליהן הן האם קיימים אמון ותקשורת טובה כיום, האם אפשר לדבר על קנאה בלי להפוך את השיחה להאשמות, מה יקרה אם אחד הצדדים ירצה לעצור, ומה בדיוק כל אחד מדמיין כשהוא אומר "יחסים פתוחים".

לעיתים בני זוג מגלים שהם משתמשים באותו ביטוי אבל מדמיינים דברים שונים לחלוטין.

7 דברים שצריך להסכים עליהם לפני שפותחים את הזוגיות

לפני שינוי משמעותי במבנה הקשר, חשוב לדבר על הגבולות ולא להסתפק בהסכמה כללית של "בסדר, ננסה".

צריך להבין מה מותר ומה אינו מקובל, כמה מידע רוצים לשתף זה עם זה, מה נחשב מבחינת כל אחד לחציית גבול, האם יש אנשים או מצבים שמחוץ להסכמה, מה עושים אם אחד הצדדים מרגיש לא בנוח, האם ניתן לעצור את ההסכם בכל שלב ומתי יושבים שוב ובודקים אם ההחלטה עדיין מתאימה לשניכם.

הסכמה טובה אינה מסמך שנכתב פעם אחת ונשכח. רגשות יכולים להשתנות, ולכן גם הגבולות עשויים להשתנות.

האם יחסים פתוחים פותרים שחיקה בזוגיות?

לא בהכרח.

שחיקה יכולה להיגרם מחוסר תקשורת, עומס, תחושת בדידות בתוך הקשר, מריבות חוזרות, חוסר זמן משותף או בעיות שלא טופלו במשך שנים.

פתיחת הזוגיות אינה מטפלת באופן אוטומטי באף אחת מהבעיות האלה.

לפני שעושים שינוי גדול, כדאי לשאול:

אם היינו מוציאים כרגע מהמשוואה את האפשרות ליחסים פתוחים, מה הבעיה המרכזית שהיינו צריכים לפתור בזוגיות שלנו?

התשובה לשאלה הזאת יכולה להיות חשובה יותר מהדיון על פתיחת הקשר עצמו.

ומה לגבי קנאה?

קנאה אינה בהכרח סימן לכך שמישהו "לא מתאים" לזוגיות פתוחה.

זו תגובה אנושית שיכולה להופיע גם אצל אנשים שתמכו ברעיון מלכתחילה.

השאלה היא מה עושים כאשר היא מופיעה.

אם בני הזוג יכולים לדבר על הקנאה בלי לבטל את הרגש, לצחוק עליו או להשתמש בו נגד הצד השני, אפשר להבין מה עומד מאחוריה. לפעמים מדובר בפחד מאובדן, לפעמים בחוסר ביטחון ולפעמים בתחושה שהגבולות שסוכמו אינם מספיק ברורים.

קנאה יכולה גם להיות מידע: ייתכן שמה שנראה בתיאוריה כמו הסכם מתאים מרגיש אחרת לגמרי כשהוא הופך למציאות.

האם צריך לספר הכול?

גם כאן אין כלל אחד שמתאים לכולם.

יש זוגות שמעדיפים לדעת הרבה, ויש זוגות שמעדיפים לדעת מעט. הבעיה מתחילה כאשר "פרטיות" הופכת להסתרה בניגוד להסכמות.

לכן לפני שמתחילים כדאי להגדיר לא רק מה מותר לעשות, אלא גם מה מספרים אחר כך.

אם אחד מבני הזוג מניח שהכול יהיה שקוף והשני מניח שלא צריך לדבר על שום דבר, הסכסוך כמעט מובנה בתוך ההסכם.

מה קורה אם אחד רוצה לפתוח את הקשר והשני לא?

זו אחת הנקודות החשובות ביותר.

יחסים פתוחים דורשים הסכמה. אם צד אחד רוצה והשני מסכים רק מתוך פחד לאבד אותו, זה סימן שכדאי לעצור.

מותר לשני בני הזוג לרצות דברים שונים. השאלה היא האם ניתן למצוא דרך שמכבדת את הגבולות של שניהם.

לפעמים עצם העלאת הנושא חושפת פער עמוק יותר בציפיות מהזוגיות. במקרה כזה חשוב לדבר על הפער עצמו, ולא למהר להסכים למשהו שאחד הצדדים אינו שלם איתו.

האם כדאי לפתוח זוגיות שנמצאת במשבר?

בדרך כלל כדאי קודם להבין מהו המשבר.

אם יש כבר משבר אמון, תחושת נטישה, ריחוק משמעותי או מאבק מתמשך, הכנסת אנשים נוספים למערכת יכולה להפוך את התמונה למורכבת יותר.

הדבר אינו אומר שכל זוג שנמצא בקושי חייב לוותר על הרעיון, אבל כדאי להיזהר מהגישה של "נפתח את הזוגיות וזה יפתור הכול".

שינוי במבנה הקשר אינו תחליף לשיחה על מה שכבר אינו עובד בין שני בני הזוג.

היתרונות האפשריים של יחסים פתוחים

יש אנשים שמתארים תחושת חופש גדולה יותר, פתיחות בשיחות, אפשרות לבטא חלקים שונים באישיות ופחות תחושה שהזוגיות צריכה לספק את כל הצרכים של שני הצדדים.

אצל חלק מהזוגות עצם הצורך להגדיר גבולות ולדבר על רגשות גורם לתקשורת להיות ישירה יותר.

אבל חשוב לא להציג את היתרונות כהבטחה.

מה שזוג אחד חווה כחופש יכול להרגיש לזוג אחר כחוסר ביטחון.

האם לפתוח את הנישואים?

החסרונות והקשיים האפשריים

יחסים פתוחים יכולים להביא איתם קנאה, השוואות, בלבול סביב גבולות, פער בין בני הזוג במספר ההיכרויות או בקצב שבו הדברים מתפתחים, וגם צורך להתמודד עם רגשות שאי אפשר היה לצפות מראש.

אחד האתגרים המרכזיים הוא שהסכמה תיאורטית אינה תמיד מנבאת איך נרגיש כאשר הדברים קורים במציאות.

לכן זוגות שרוצים לנסות מודל פתוח צריכים להיות מוכנים גם לשנות החלטות.

"כן" שניתן בתחילת הדרך אינו אומר שאסור לאדם לומר בהמשך: זה כבר לא מתאים לי.

תרגיל זוגי לפני שמחליטים

קחו שני דפים וענו בנפרד על המשפט הבא:

אני רוצה / לא רוצה יחסים פתוחים כי…

אל תנסו לכתוב מה בן או בת הזוג רוצים לשמוע. כתבו את הסיבה האמיתית.

אחר כך השלימו:

הדבר שהכי מושך אותי ברעיון הוא…

ו:

הדבר שהכי מפחיד אותי ברעיון הוא…

עכשיו החליפו דפים וקראו בלי להתווכח.

המטרה אינה להגיע להסכמה מיד, אלא להבין האם אתם בכלל מדברים על אותו הדבר.

לבסוף שאלו יחד:

אם נחליט לא לפתוח את הזוגיות, מה עדיין צריך להשתנות בקשר שלנו?

התשובה לשאלה הזאת יכולה לחשוף האם הדיון על יחסים פתוחים נובע מרצון אמיתי במודל זוגי אחר, או מניסיון לפתור בעיה קיימת בדרך עקיפה.

יחסים פתוחים אינם "מבחן לזוגיות"

לפעמים נוצר לחץ סביב השאלה אם זוג "מתקדם מספיק" כדי להתמודד עם יחסים פתוחים.

אין לכך בסיס.

זוגיות מונוגמית אינה פחות פתוחה או פחות מודרנית, וזוגיות פתוחה אינה בהכרח מתקדמת יותר.

אלה מודלים שונים.

הבחירה הנכונה היא זו ששני האנשים רוצים בה באמת ויכולים לחיות איתה בלי לוותר על הגבולות והערכים החשובים להם.

מה עושים אם ניסינו וזה לא מתאים?

מותר לשנות את ההחלטה.

זוג יכול להסכים לנסות מודל מסוים ואז לגלות שהמציאות אינה מתאימה למה שדמיין. אין בכך כישלון.

במצב כזה חשוב לא להתווכח על מי "הבטיח" מה, אלא לבדוק מחדש את ההסכמה.

אפשר לעצור, להגדיר גבולות אחרים ולבחון מה כל אחד למד על עצמו ועל הקשר.

לעיתים עצם ההתנסות מבהירה לזוג מה חשוב לו יותר בזוגיות.

איך לדעת אם כדאי לעצור?

אם אחד הצדדים מרגיש לחץ קבוע, שהגבולות שלו אינם מכובדים, שהוא מסכים לדברים שאינו באמת רוצה או שההסכם הפך למקור מתמשך של חרדה ומאבק - זה סימן שצריך לעצור ולבדוק מחדש.

גם אם היחסים הפתוחים התחילו בהסכמה מלאה, ההסכמה צריכה להמשיך להתקיים לאורך הדרך.

זוגיות אינה חוזה שאסור לפתוח מחדש.

שאלות נפוצות על יחסים פתוחים

האם יחסים פתוחים הם בגידה?

לא, כאשר מדובר בהסכמה ברורה של שני בני הזוג ובפעולות שנמצאות בתוך הגבולות שסוכמו. אם אחד הצדדים מסתיר קשר או מפר את ההסכמות, מדובר במצב אחר.

האם יחסים פתוחים מתאימים לכל זוג?

לא. יש זוגות שמרגישים שמודל כזה מתאים להם ואחרים שמעדיפים זוגיות מונוגמית. אין מודל אחד שנחשב טוב יותר עבור כולם.

האם אפשר לחזור לזוגיות מונוגמית אחרי שפתחנו את הקשר?

כן. בני זוג יכולים לשנות את ההסכמות שלהם בכל שלב, כל עוד השינוי נעשה בצורה ברורה ומוסכמת.

האם זוגיות פתוחה יכולה להיות זוגיות רצינית?

כן. רמת המחויבות לזוגיות אינה נקבעת רק לפי השאלה האם הקשר מונוגמי או פתוח, אלא לפי ההסכמות, האחריות והמחויבות שבני הזוג בנו ביניהם.

מה עושים אם אני מסכים/ה אבל מרגיש/ה קנאה?

לא כדאי להתעלם מהרגש. חשוב להבין מה מעורר אותו ולדבר על כך לפני שממשיכים כאילו הכול בסדר. ייתכן שצריך לשנות גבולות או אפילו לעצור.

האם כדאי לפתוח קשר כדי למנוע פרידה?

זו סיבה שמצריכה זהירות. אם אחד מבני הזוג מציע פתיחת קשר כתנאי להמשך הזוגיות והשני מסכים רק מתוך פחד מפרידה, כדאי קודם להתמודד עם המשבר והפער ביניהם.

האם צריך לקבוע כללים מראש?

כן. ככל שההסכמות מעורפלות יותר, כך גדל הסיכוי שכל אחד מבני הזוג יבין אותן אחרת. חשוב לדבר גם על מה מותר וגם על מה שאינו מקובל.

האם אפשר להתחרט?

כן. הסכמה למערכת יחסים פתוחה אינה התחייבות לתמיד. כל אחד מבני הזוג רשאי לומר שהמצב כבר אינו מתאים לו ולבקש לבחון מחדש את ההסכמות.

לסיכום: לפני שפותחים את הזוגיות, פותחים את השיחה

יחסים פתוחים יכולים להתאים לחלק מהזוגות ולא להתאים לאחרים. אין תשובה אחת נכונה.

הדבר החשוב ביותר הוא שההחלטה לא תתקבל מתוך פחד, לחץ או ניסיון מהיר להציל קשר שנמצא במשבר.

לפני שמחליטים כדאי לדבר בכנות על הרצונות, החששות והגבולות של כל אחד, להבין מה יקרה אם אחד הצדדים ישנה את דעתו ולבדוק האם הזוגיות עצמה נמצאת במקום שמאפשר להתמודד עם שינוי משמעותי.

לפעמים המסקנה תהיה לפתוח את הקשר. לפעמים היא תהיה להישאר במונוגמיה. ולפעמים השיחה עצמה תחשוף נושא אחר בזוגיות שדורש תשומת לב.

המטרה אינה לבחור את המודל שנשמע הכי פתוח או מודרני, אלא לבנות זוגיות ששני האנשים שבתוכה באמת יכולים להרגיש בה בטוחים, מכובדים ושלמים עם הבחירה שלהם.