בעל ואישה מגיעים לרב והבעל דורש גט, "מה קרה?", שואל הרב. "היה לנו הסכם לפני הנישואין שכל הדברים הגדולים אני מחליט, וכל הדברים הקטנים האשה מחליטה. אחרי שהתחתנו הכל התהפך, אני לא מסוגל להחליט כלום הכל היא מחליטה, איפה נגור? איזה בית נקנה? אלו רהיטים נקנה? איזה רכב יהיה לנו? הכל היא מחליטה", נזדעק הבעל. "ובכן איך את מסבירה את טענת בעלך?", שואל הרב. "ובכן", עונה האישה, "לפני הנישואין הסכמנו שאת כל הדברים הקטנים אני מחליטה שזה איפה נגור? איזה בית נקנה? וכדומה, והדברים הגדולים, כגון למי להצביע בבחירות? האם לחקור את ראש הממשלה או לא? האם להפציץ את הכור באיראן או לא?… שהוא יחליט".
סוד המראות הצובאות
בפרשתנו התורה מתארת איך שבצלאל הכין את כיור הנחושת למשכן מהמראות הצובאות – "ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד" (שמות ל"ח ח'). הכיור היה משמש לרחיצת הידיים והרגליים לפני הכניסה לבית המקדש. קודם שנכנס הכוהן למקדש, להקריב קרבן או להשתחוות לקב"ה, נדרש לרחוץ במי הכיור את ידיו ואת רגליו.
מה היו המראות הצובאות?
הכיור לא נעשה ממתכת יקרה, כמו זהב וכסף, אלא מנחושת דווקא. מהיכן
הושגה נחושת זו? מספרים חז"ל שהנחושת הייתה תרומתן של הנשים. הנשים השתמשו
במראות שהיו עשויות נחושת מבריקה לאיפור וקישוט, ומסרו אותן בעבור המקדש. בתחילה משה כעס ודחה את תרומתן, בטענה שלא מתאים שכלי שמשמש
לתאווה יצרית ומינית ישמש לעבודת ה' בבית המקדש.
"אמר לו
הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכול שעל ידי המראות העמידו הנשים את צבאות
עם ישראל במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך היו הולכות ומוליכות להם מאכל
ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו
בדברים לומר אני נאה ממך ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאווה ומולידות" (רש"י).
התמיהות
לכאורה טענת משה צודקת, הרי בית המקדש הינו מקום של קדושה ופרישות מענייני העולם, הכיור מטרתו לקדש ולהבדיל את הכוהנים מענייני העולם הזה, אם כן איך ניתן להשתמש בדבר העשוי ליצור תאווה מינית בשביל להתקדש ולהיטהר?
לשם הבנת הנושא אנו צריכים להבין את השוני הנפשי בין גבר לאשה.
מין ואהבה
אצל המין הגברי, יחסי אישות ורגשי אהבה מגורשים ומנותקים אחד מן השני. גבר יכול לקיים יחסי אישות ללא רגשות אהבה. יחסים הם צורך פיזי חומרי בדיוק כמו הצורך לאכול. זה למה הגבר מוכן לשלם עבור קשר פיזי רגעי. כמובן שיכולים להיות רגשי אהבה לגבר בזמן קיום יחסים אך הדבר לא מחייב. לכן קיום יחסים אצל הגבר עלול לנבוע מדחף יצרי תאווה ואגואיזם, אם הדבר נעשה ללא התעוררות אהבה אמתית.
אצל נשים, לעומת זאת המצב על פי רוב בדיוק להפך – יחסי אישות לא יכולים לבוא ללא התעוררות אהבה אמתית. בלי רגש וחיבור רגשי, אין הנאה ממגע פיזי ואולי אפילו גועל. כי אצל אישה באופן טבעי, יחסי אישות הם כלים להתחברות נפשית ורוחנית גבוה יותר עם בן הזוג.
משה לא יכל לקבל את המראות, כי אצל הגבר הדבר נחשב כתאווה יצרית אבל אצל הנשים, זו אהבת נשמתית אמתית שלבסוף יצרה גם את עם ישראל. ולכן כשרוצים להתקרב לקדושה הכוהנים היו מתקדשים מכיור שנעשה דווקא מאותם אביזרים שנשות ישראל השתמשו בכדי לקבל משהו מאותה שלמות רגשית נשית נשמתית קדושה.
לכאורה יכולנו להגיד זאת על כל תכשיט… מה מיוחד דווקא במראה?
חלון מול מראה
היום מראות עשויות קצת שונה מהמראות בזמן המקדש. גם חלון וגם מראה עשויים מאותה זכוכית. חלון עשוי זכוכית שקופה בה ניתן לראות את האנשים או את הנוף אשר קדימה מאתנו. רק שאצל המראה ישנה חסימה בחלון מכסף או אלומיניום. כבר לא ניתן לראות את מה שלפני, אך כאן ניתן לראות את עצמי ואת מה שקדם לי.
אור ישר ואור חוזר
בקבלה ישנו מושג שנקרא "אור ישר" ו"אור חוזר" דהיינו ישנם זמנים שהכול מסתדר לנו בחיים אין קשיים והכל מתקתק, רואים ברכה מזל ושפע. בזוגיות הכול מסתדר לנו אנחנו רואים עין בעין אחד עם השני, אנחנו רואים עתיד, מרגישים אהבה ואהבת ה' אלוקית שהרי אהבה זוגית אמתית הינה חלק מאור האהבה האלוקית ששופע עלינו. זה בנמשל נקרא בקבלה אור ישר.
אך ישנם זמנים שהכול תקוע לנו, הסביבה לא מסבירה לנו פנים, מצב רוח
לא מרנין, דברים לא מסתדרים, הבן/בת הזוג לא מסכימים על שום דבר, לא מרגישים אהבה,
הכול נראה אבוד ומתחילים להתייאש. אך אולי מתוך אותה נקודה של ייאוש אנחנו מתחילים
לעשות חיפוש עצמי, מחפשים בתוכנו את אותה נקודת תקווה את אותו ניצוץ האלוקי הטמון
בנו ומצליחים לגייס כוחות לפתור את הבעיות, לכבוש את היצר, להתגבר על הייאוש, לחזור
ולהאיר את הסביבה – זה נקרא בקבלה אור חוזר. העבודה בהתמודדות מול החולשות שלי
מגלה את העוצמות האדירות הטמונות בתוכי שנותנות לי את הכוח להתעלות להתמודד עם
הקשיים.
ואז קורה דבר נפלא, לא רק שאני מגלה
את הכוח הטמון בי, אני מגלה את אותו כוח שקדם לי, את זה שעומד מאחורי את אותו כוח
אלוקי האין סופי שדוחף אותי קדימה להתעלות מעל הייאוש מסביבי ולהפוך אותו למשהו
עצום ומדהים שלא חלמנו עליו. לא רק שהבעיה או המצב שחווינו לא מפריע יותר, אלא היא
עצמה נהיית הפתרון. זה הרעיון העומד מאחורי המראה.
מראה בחיי הזוגיות
לפעמים הבן או בת הזוג משמשים כמראה לבן בת הזוג השני, לדוגמה, כשבן/בת הזוג מעיר על התנהגות לא הולמת, בין בצדק ובין שלא בצדק אפשר לקחת את זה לשני כיוונים או לכעוס ולהיעלב, או לקחת את זה כאתגר ולהסתכל לתוכי לבדוק מה אני יכול לעשות בכדי לשפר את עצמי. גם אם ההערה הייתה בלתי מוצדקת, יש על הבן זוג להתבונן מה בתוכי גרם לה או לו לחשוב ולהתנהג ככה. וכבר אמרו לנו חז"ל: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו." וגם אמרו "שאין אדם נוקף אצבע למטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה" זאת אומרת כל מה שאני חווה שומע ורואה זו המראה שלי עצמי. כך שאם הבן בת הזוג כועסים עלי ללא סיבה מוצדקת – משהו בתוכי גורם לזה לקרות. זו לא עבודה קלה אך ברגע שתיקנו את שורש הבעיה בתוכנו, אנחנו מקבלים את הסיוע האלוקי מלמעלה ואז גם אויב נהפך לאוהב.
אין קיצורי דרך
משה כעס מאד על נשות ישראל כי המראות מייצגות את הקשר לקב"ה בדרך שאינה ישירה דרך מחסומים וקשיים והתמודדות עם תאוות, קשיים, מריבות, היצרים. משה רבנו חווה את החוויה האלוקית בצורה ישרה ללא שום חסמים והיה מדבר אל השכינה "כדבר איש אל רעהו". עכשיו לאחר מתן תורה, לאחר שה' סלח לעם ישראל והם במעלת בעלי התשובה שגדולים מצדיקים, לא זה הזמן והמקום להשתמש במראות כמו בזמן של חושך וגלות. עונה לו הקב"ה "קבל כי אלו חביבים עלי יותר מן הכול"… כשמאיר אור השכינה זו דרגה נהדרת אך כשאנו בונים את בית המקדש, כשאנחנו בונים בית בישראל אנחנו רוצים להאיר גם לאלו שלא רואים את אור האהבה האלוקי, אנחנו רוצים להאיר גם לאלו שזקוקים למראה לזמנים שלא הכול הולך בקלות, שיש חושך, דכאון, ייאוש, שצריך להתמודד, כי אין דבר גדול יותר מבן אדם שלוקח את עצמו בידיים נלחם ביצרים ובתשוקות הרעות, ההרסניות, וכך מגיע לעומק עצמי פנימי ומגלה כוחות שהוא בעצמו לא היה מודע שקיימים אצלו.
וכשהכוהנים באים להתקדש במים שבכיור הנחושת הם יראו את עצמם בבואה ויזכרו שתחילת עבודת הקודש יסודה בחיפוש פנימי ועבודה עצמית וגם יזכרו באותן נשים צדקניות שלקחו את אותה תאווה מינית ויצרית והפכו אותה לאהבה רוחנית אלוקית דווקא דרך המראות הצובעות "כי אלו חביבין עלי מן הכול"….
שבת שלום
הרב יחזקאל גרין
הכותב הינו מנהל ובעל הטור השבועי "הרומנטיקה שבפרשה" בו הוא מעלה תובנות ותכנים מעצימים בתחום הזוגיות והעצמה נפשית הלקוחים מתוך פרשות השבוע וכפי שמוארים על פי תורת הקבלה והחסידות.
כתבו "הרומנטיקה שבפרשה" בפייס
