התאהבות והתפקחות

ההתאהבות על פניה נשמעת כדבר חיובי, אך היא יכולה להוות עבורנו סכנה גדולה – 'סכנת ההתאהבות'. מדוע לכנות אותה בתור סכנה? משום שפעמים רבות, הרצון שלנו להיות נאהבים, לקבל ערך, אמפתיה, להרגיש שיש מי שדואג לנו, יכולים להעביר אותנו על דעתנו ולגרום לנו להתעלם מדברים שהם בהחלט מהותיים בחיים שלנו ויהוו הרבה בעיות בעתיד כשנתפקח.

אני כותב כאן בהיבט ההתאהבות של האישה בגבר, אבל כמובן שזה גם להיפך. אם למשל אישה נפגשת עם בחור שנראה טוב, או מצחיק, או מסודר כלכלית, אומן, איש רוח, רקדן, תקליטן, נוסע על ב.מ.וו, זה יכול להיות באמת מדליק. אבל יתכן שזה יטשטש אצל אותה אישה דברים אחרים שקיימים בגבר שאיתו היא  נפגשה, שהם לא עניין של מה בכך. שוחחתי עם הרבה נשים שמרוב ההתאהבות, טאטאו מתחת לשטיח דברים עקרוניים שהן סבלו מהם מאוחר יותר.

כגון כשמדובר באדם לא תקשורתי, לא רומנטיקן, או עם משפחה בעייתית, לא יודע מה הוא עושה עם החיים שלו, לא נראה משהו, משחק משחקים, מכור לאלכוהול, משתמש בסמים, או לפעמים הביטחון העצמי המופרז שלו גורם לנו להתאהב בו, מבלי לשים לב שבעצם זה מה שגורם לו לא לתת לנו מקום – לרצונותינו, לדעות שלנו ולמילים שלנו.

לרוב, אלה שעברו קשרים לא בריאים בעברם, מגיעים מוכנים יותר, והם מצליחים לשמור על הלב ולא למהר להתאהב. התמימות שנסוכה על פניהם נפגעה אנושות, והם עסוקים בעיקר בחשדנות, חקירות ובירורים על העומד מולם  כדי שלא להיפגע.

כשהמצב הוא על גבול הדק שקודם ההתאהבות, המצב הוא עדיין הפיך. לפעמים המצב הזה מלווה בסתירות פנימיות של מלחמת הלב מול המוח, הרגש מול השכל. שהלב מרגיש שיש כאן פוטנציאל לקשר טוב, אך השכל והאינטואיציות של הרגשות הבטן לא נותנים לנו הרגשה טובה. מרגיש לנו שכמה דברים כאן לא בסדר, שגילינו פתאום שהדייט שיקר לנו במשהו – בגיל שלו, מקום העבודה, דרגת הרוחניות והאמונה שלו, לא משנה מה, זה כבר נותן למוח חומר לעבד אותו ולהטיל אצלנו ספיקות.

כמו גם מראה חיצוני שלא בא לנו בטוב על ההתחלה, ובכל זאת זרמנו ונסחפנו אחר אישיות כובשת שמוליכה את ליבנו אחריה.

ביטול ההיגיון והתאהבות

התאהבות היא ביטול ההיגיון והחשיבה הישרה. היא השלב המקדים שבו אנחנו הולכים כסומים באפלה, לפעמים גם מאבדים את ה'אני' העצמי שלנו מרוב ההתאהבות, עד שמגיע שלב ההתפכחות.

זהו השלב שבו ההילה יורדת, הקשר מקוטלג כקשר יציב, אבל פתאום כל הדברים שלא מתאימים לנו בבן הזוג, מתחילים לצוף ולהיות ברורים ונראים יותר.

כשמדובר בקשר שהוא ארוך אמנם, אך עדיין לפני איזשהו מיסוד, עדיין הכל פתוח ותמיד אפשר להיפרד, אך גם זה לא דבר פשוט. כי לפעמים על אף שלא טוב לנו כרגע, אנחנו בכל זאת מושכים את הקשר מסיבות צדדיות של: "התרגלתי אליו", "אני מפחדת להיות לבד", "מי אמר שאמצא מישהו טוב יותר", "ההורים שלי ממש אוהבים אותו" וכו'. כשממסדים את הקשר ומתחתנים, הבעיה הופכת קשה יותר בגלל המורכבות הבירוקרטית של פירוק נישואים. בפרט אם כבר יש לאותו זוג ילדים.

עצה שאוכל לתת לכם, כשאתם מרגישים שאתם נמצאים בדייט שאתם לא שלמים אתו, שאתם חשים רגשות מעורבות, שהבטן שלכם מתהפכת לכאן ולכאן מרוב מחשבות, ולמזלכם, עדיין אינכם נמצאים במצב האל חזור של ההתאהבות, שתפו חבר או חברה טובה, שאוהבים אתכם ותוכלו לדבר איתם על זה. לפעמים יהיה קשה לנו להגדיר לעצמנו מה מפריע לנו באותו אדם שהכרנו בדייט. אך כשישנו צד ב', שיודע לדובב ולשאול את השאלות הנכונות, אנחנו נתפלא בעצמנו איך כל הדברים שמפריעים לנו ודאגנו להדחיק אותם, יוצאים לנו מהפה באופן אוטומטי.

אחרי כשכבר הגדרנו את הספיקות והלבטים, זה הזמן לקבל את ההחלטה מה אנחנו עושים איתם ועד כמה הם דברים מהותיים. כי בסופו של דבר – חייכם קודמים!

מאת: אלעד קויאטק יועץ מיני וזוגי, חוקר וסופר בענייני מערכות יחסים