השנאה והאהבה

השנאה ואהבה הם שני רגשות המנוגדים אחד לשני. כל אחד מהם נמצא בקצה האחר של הרגש: החיובי הוא האהבה והשלילי הוא השנאה. אך למרות הניגודים ביניהם ניתן למצוא אותם לא פעם משולבים והולכים ביחד. אלו הם רגשות אמביוולנטיים.

רגשות אלו מנהלים את חיינו מהיום שאנו נולדים לטוב ולרע.

האם ניתן לנהל רגשות אלו?

האם צריך לנהל את הרגשות?

האם אפשר לנהל את רגש האהבה והשנאה?

אני לא בטוחה שמישהו באמת יגכול לענות על שאלה כל כך מורכבת.

השנאה:

השנאה היא כמו הגיהנום של האדם. היא הורסת, מעוותת, גורמת למלחמות וכעסים.
שנאה היא רגש של דחיה, התנגדות, שלילה, אויבות כנגד אדם, עצם או רעיון.

השנאה עלולה לנבוע מפחד, מרגשי נחיתות, או מפגיעה של אדם או קבוצה.
שנאה יכולה להיות קשורה בדיעות קדומות (תופעת הגזענות).
החשש בשנאה היא שלעיתים היא נאגרת ונשמרת בלב הרבה זמן, עד אשר מגיע הרגע והכל מתפרץ החוצה. נקודת שבירה זו יכולה להתבטא באופן תוקפני ואלים.



הרגשות הקרובים לרגש השנאה הם רגשות כמו תיעוב ובוז. מילים נרדפות לרגש זה הן: עויינות, איבה, המציינות דרגות שונות וקיצוניות בחריפותן של שנאה.

בדת ובתרבות נחשבת השנאה לרגש שלילי, שממיט אסון על בעליו. בדתות מסוימות השנאה אף נחשבת לחטא.

אהבה:

אהבה היא תכונה יפה ובריאה. אהבה נלחמת בשנאה. אהבה היא צורך בסיסי קיומי של האדם. אדם שחדל לאהוב למעשה אינו חי. אהבה אינה ביטוי לחולשה, הוא ביטי לכוח, שמחה והתעלות. אהבה גורמת לחיוך ולשמחה.
האהבה יכולה לגרום למחשבות ופעולות תוקפניות, הרסניות שנובעות מקנאה וחמדנות

לאהבה יתרון גדול על השנאה. בעוד שהשנאה יוצרת מתחים, כעסים ומרמור, האהבה מרפה, גורמת לצחוק, הנאה ואושר. השנאה נחשבת לרגש המנוגד לאהבה או לידידות. לעיתים השנאה והאהבה כרוכים זה בזה. ולעיתים אהבה גם יכולה להתחלף לשנאה וההפך.

מה דעתכם האם כדאי להילחם בעד האהבה בכל מחיר?

איף הופכים את השנאה לרגש אחר?