הדרך למציאת זוגיות – הגישה היהודית

שמי דנה חפץ, אני בת 34 נשואה ואמא לתאומים בני שנתיים ואני מאמנת רווקות למציאת זוגיות ומטפלת זוגית לשלום בית.

אני יודעת שאני הולכת להשמע עכשיו כמו רבנית אבל אני לא. אני גם לא דתייה , בחזות לפחות.  

יהדות היא לא דת היא אורח חיים.

"כל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". זה התורה שלנו. תורה מלשון הוראות.

ולא ההוראות הם לא אם תשמור שבת אלוהים יאהב אותך. ובטח שלא "אם תקחי על עצמך צניעות אז תכירי את הזיווג שלך". עם בורא עולם לא עושים עסקים ושנית זה גם לא הדרך האמיתית על פי היהדות.  

היהדות היא הרבה יותר חכמה ועמוקה מזה.

ואגב אלוהים אוהב את כל עם ישראל כי כולנו ילדים שלו.

"בנים אתם לה' אלוקיכם".

ההוראות הם בשבילנו כדי שנלמד איך להיות בשלוות נפש, איך להיות בשמחה, איך לבנות בית שמח עם שלום בית אמיתי וכל דבר שתרצו יש שם לנו שם את ההכוונה. ההכוונה היא אף פעם לא סגולות. וגם לא ללכת לאיזה "מתקשרת" (שנחשב אגב כעבודה זרה על פי היהדות) שתגיד לך שתפגשי אותו עוד 3 שנים או שהמזל שלך סגור. כי אין פה נביאים ויהודי יכול לשנות את ה"מכתוב" כלומר את המזל שלו כל יום.

אין קיצורי דרך ביהדות. בגמרא יש משפט "הדרך הארוכה היא הקצרה והדרך הקצרה היא הארוכה".

ואם בזוגיות עסקינן, אני אקשר את זה למשפט . "הכל כתוב והרשות נתונה". מה זה אומר?

אני שומעת הרבה נשים שפונות אליי ואומרות לי: "בסדר מה שצריך לקרות יקרה".

ומזה צריך להזהר. המשפט הזה עלול להיות ממשהו שנקרא "יצר הרע מומר". הוא מומר לאמונה. אבל בתכלס אני אומרת את זה כי אין לי כוח לעבוד על עצמי , על שמחת החיים שלי, על להסתכל על חצי כוס המלאה, על המידות שלי.

"אם אין אני לי מי לי" שזה משפט של חז"ל אומר שאם אתה לא תעשה עבודה על עצמך אף אחד לא יעשה אותה במקומך. ואת המקום הזה כל רווק ורווקה צריכים לבדוק עם עצמם. אם הם מרגישים שהם באמת במקום טוב עם עצמם (לא מהבחינה הגשמית של מסודרת בעבודה/ כלכלית). אלא אם את מרגישה שאת על המסלול הנכון, אם טוב לך בסך הכל, אם את מרגישה חיה או מרגישה שורדת. מעבירה עוד יום. לא סתם בראש השנה אנחנו מבקשים להחתם ב"ספר החיים" ולא בספר השורדים.

איך מגיעים לזה?

עבודה.

עבודת המידות. עבודה על מידת השמחה. מידת הכעס. מידת הגאווה. מידת הקנאה. לשפוט לכף זכות. להאמין בעצמי. לאהוב את עצמי. להכיר את עצמי.

עבודה על אמונה! אמונה שיהיה בסדר. אמונה שמה שאני רוצה זה רק עניין של זמן עד שזה יקרה. אמונה שאני מבינה שאם זה לא קרה היום זה לא אמור לקרות היום וזה לטובתי. אמונה שהכל זה הקב"ה והכל זה דברים שבאים ללמד אותי משהו.

אמונה נותנת לך שקט. אמונה מלשון להתאמן. מתאמנים על זה. לא נהייתי בכזאת אמונה בזכות קסם ובטח שלא גדלתי ככה. אגב , זה לא משהו שנולדים איתו. "כי אדם לעמל יולד". באנו לעולם הזה לעבוד.

ו"יצר האדם רע מנעוריו". היצר שלנו תמיד יקח אותנו לפחדים, לחרדות, למה יהיה, איך יהיה, מה הסיכוי ש.. ובשביל לחוות מציאות אחרת אתה חייב אמונה. את חייבת אמונה. את חייבת חיבור לידיעה שיש משהו יותר גדול ממך שמנהל את העולם ושיותר מהכל רוצה בטובתך. ובשביל זה צריך ללמוד אותו, את דרכיו, את מה הוא מצפה מאיתנו, את מה הוא אומר לנו.

כי הקב"ה מדבר איתנו כל הזמן. ואנחנו הרבה פעמים לא מבינים אותו נכון.

ובשביל זה כל אדם צריך מישהו שיש לו ידע בתורה שיסביר לו את הדברים נכון.

כי אני יכולה לשמוע שיחה של מישהי שמדברת עם חברה שלה על זה שהחליטה להביא ילד לבד לעולם ולהבין אותו כמסר מבורא עולם שזה מה שעליי לעשות. וזה לא נכון. זה לא פרשנות נכונה. ואגב, אם אני לא מבינה את בורא עולם נכון ולא מפרשת אותו נכון, אני גם לא אפרש את הבן זוג שלי נכון, ואת החברה שלי נכון ומשם הדרך לחורבן , לכעסים ולגירושים היא קצרה.

"איש ואישה זכו שכינה ביניהם, לא זכו אש אוכלתם". זכו מלשון להזדכך. התורה מלמדת אותנו איך להזדכך. איך להיות יותר בענווה, איך לאהוב את עצמך, איך לאהוב את הבריות, איך להיות בהודיה , איך להקים בית ואיך גם להגיע לשלום בית אמיתי.

כי אין דבר כזה, כשאני אכיר אותו אז אני אהיה מאושרת. אז אני אשפוט לכף זכות. אז אני אדע איך להיות בשמחה. אז אני אדע איך להגיד תודה על מה שיש. אז אני אהיה בטוחה בעצמי. אז אני אהיה שלווה.  

"חכמות נשים בנתה ביתה" אומר שלמה המלך בספר משלי.

את הבית צריך לבנות בחוכמה. ואת הבית הזה קודם כל צריך לבנות בתוך עצמי. "שלום בית" מלשון שלם. ואת החוכמה הזאת צריך ללמוד. צריך הכוונה. גם אני לא הגעתי לאן שאני היום לבד.

ויכול להיות שאת כבר שנים שומעת שיעורים, קוראת ספרים , משננת מלא מנטרות, "מזמנת" את זה (אין באמת דבר כזה לזמן את זה, הדברים יותר מורכבים מזה) אבל "אין אדם רואה נגעי עצמו".

כל מי שאני לומדת אצלו תורה יש לו מורה דרך, כולל אני. גם לרב הכי גדול בארץ יש את הרב שלו שאיתו הוא מתייעץ. 

אגב אישה ביהדות נקראת "עקרת בית" כי היא עיקר הבית. ומי שמכיר קצת את היהדות ומכיר אותה נכון ולומד אותה יודע שהאישה ביהדות היא ממש לא האישה הקטנה.

"האישה היא מקור הברכה". האישה היא כנגד השכינה.

היהדות היא לא פאסיבית. היא לא מכוונת אותך רק לתקבל ש"הכל מאת השם". היהדות קוראת לנו להתבונן. הקב"ה נתן לנו בינה מלשון להתבונן. תתבוננו על החיים שלכם, מה מנסים להגיד לכם, כי אם אתם לא מבינים את השיעורים נכון, יכול להיות לכם מצבים של שנים על גבי שנים של לופים. של שידורים חוזרים. עד שנשנה את הדרך ונשנה אותה נכון. ואז אתה מרגיש שאתה על המסלול הנכון. מסופק. מאמין. מחובר. יש מושג "הנשמה יודעת". זה רק אתם יכולים לבדוק ולהעיד אם זה מה שאתם מרגישים. ואז גם הדברים קורים פשוט מאליהם.

"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך". 

אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו זה לא קלישאה. זה אמיתי.

אני לא מלמדת דברים בתיאוריה, אני הייתי בדיוק במקום שבו הייתם, שמעתי את כל משפטי הבררנית האפשריים, בכיתי, נשברתי אבל נלחמתי. נלחמתי. לא הסכמתי להתפשר בשום פרמטר בחיים. אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו זה לא קלישאה. זה אמיתי.