אנטומיה של שנאה כשאהבה הופכת לשנאה

כשאהבה הופכת לשנאה – הטרגדיה של תמנע

נערך ע"י יחזקאל גרין

בדיחה

ניאו נאצי ויהודי יושבים בפאב, הניאו נאצי רוצה להתגרות ביהודי ומזמין את כל הפאב, פרט ליהודי, לסבב וויסקי משובח על חשבונו. היהודי יושב ומחייך בשלווה. הניאו נאצי מזמין סבב שני לכל הפאב, שוב, בלי לכלול את היהודי. היהודי ממשיך לשבת ולחייך בשלווה. הניאו נאצי פונה לברמן ושואל אותו: "תגיד לי, היהודי הזה מפגר או משהו כזה?" "לא", עונה לו הברמן, "הוא הבעלים של המקום".

עמלק

השבת פרשת תצווה אנו נוהגים לקרוא את פרשת מחיית עמלק "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח." פרשה זו קוראים פעם בשנה כהכנה לפני חג הפורים בו ניצלנו מגזרת המן הרשע. מאיפה צץ לו עמלק? ומדוע דווקא נהיה האויב מספר אחת של עם ישראל? יותר מן מהמצרים שעינו אותנו מאות בשנים, יותר מן הבבלים הרומאים שהחריבו את בית המקדש והגלו את עם ישראל לגלות ארוכת שנים. בעצם אני מתכוון לשאול למה בעצם אנשים שונאים? מאיפה צצה השנאה ומה האנטומיה שלה?

סיפורה של תמנע

להבין זאת צריך לחזור לשורשים…. מעטים שמים לב לעובדה קטנה שעמלק הוא בעצם נינו של יצחק אבינו ע"ה. איך קרה כל זה?
הגמרא בסנהדרין מספרת על המלך מנשה הרשע בנו של המלך חזקיה שהיה דורש באגדות של דופי להראות שלכאורה ישנם פסוקים בתורה שאינם רלוונטיים כמו לדוגמה הפסוק של "ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז" (בראשית לו, כב). לשם מה כתבה התורה פרט שולי זה? מה צריך לעניין אותנו מי הייתה אשתו של אליפז בנו של עשו הרשע?? וחז"ל מסבירים, תמנע בת מלכים הייתה כמו שכתוב "אלוף לוטן", "'אלוף תמנע" וכו' וכל אלוף מלך בלי כתר הוא. רצתה תמנע להתגייר באה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה. הלכה והייתה פילגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת יצא ממנה עמלק שציער את ישראל. מדוע? מכיוון שלא היה צריך להרחיקה.

תמנע מצילה את יעקב

עוד פאזל לדמותה האניגמטית של תמנע מובא במדרש נעלם המוזכר בפירוש הדר זקנים מבעלי התוספות: "עשו השביע את אליפז בנו להרוג את יעקב, לפי שרימהו מן הבכורה, ואמר לו: בני בכורי! אם תהרגהו, תשוב לך הבכורה. הלך נתייעץ עם תמנע אמו, והיא מנעתו ואמרה לו: בני! יעקב גיבור ממך ויהרגך, ואביך הרשע, אם לא היה ירא ממנו פן יהרגו, היה חפץ להורגו מידו יותר מעל ידי אחרים. מה עשה אליפז כדי לקיים ציוו אביו ושבועתו? הלך אל יעקב ונטל ממנו את כל ממונו, והעני חשוב כמת. כיוון שראה עשו שלא עשה אליפז מצוותו, הלך לעמלק בן אליפז ואמר לו שיהרוג את יעקב. נתרצה עמלק לדברי זקינו עשו, ונשבע לו שיהרגנו. כששמעה תמנע הדבר הרע הזה, הזהירה בו כמו שעשתה לאליפז, ולא קיבל דבריה. אמרה לו: חוב גדול מוטל על זרעו של אברהם, כמו שכתוב: "ועבדום וענו אותם" (בראשית טו, יג), ואם תהרוג את יעקב, הרי החוב מוטל עליך ועל זרעו של עשו, כי אתם מזרע אברהם. ולכך המתין עד אחר השעבוד, שנפרע החוב ויצאו ממצרים, ויבוא עליהם לקיים שבועתו.

תמנע מלמדת את עמלק לשנוא

בפירוש צרור המור לרבינו אברהם סבע כותב שסיבת שנאת עמלק היא בסיבת צוואת תמנע לבנה עמלק שצוותה לו צוואה בחרם, שייטור איבה זו לישראל לעד לעולם. ולכן ויבוא עמלק וילחם עם ישראל.

לעומת זאת במדרש ילקוט שמעוני מסופר שעמלק מנהל עם אביו אליפז שיחה ושואל "אבא מי יורש העולם הזה והעולם הבא? אמר לו אליפז בני ישראל יורשים העולם הזה והעולם הבא. צא וחפור להם בארות והתקן להם הדרכים אם תעשה כן ויהיה חלקך עם הפחותים שבהם ותבוא לעולם הבא. והוא לא עשה כן אלא יצא להחריב את העולם כולו שנאמר ויבא עמלק וילחם…". 

אז מה קורה פה? מדרשים סותרים מצד אחד תמנע מצילה את יעקב מרצח אך מצד שני מלמדת את עמלק לשנוא את ישראל… ועשו מצד אחד משביע את עמלק להרוג את דודו הגדול יעקב, ולאחר מכן אליפז מלמד את עמלק לשרת ולאהוב את עם ישראל? מה קורה במשפחה הזו? מבלבלים את הילד לאהוב מצד אחד ולשנוא מצד שני…. מאיפה כל זה מגיע?

כשאהבה הופכת לשנאה

השאלות הללו אינן פילוסופיות או היסטוריות, אלא חושפות אנטומיה של יחסים בין אישיים המסבירה קצרים שקורים עם בני זוג, חברים, ומשפחה בימינו אנו. לדוגמה מכירים את זה שבני זוג מתאהבים עד לשמיים ואחרי שנה או קצת מסיימים את קשריהם ברבנות במלחמת עולם שאחד ממרר לשני את החיים עד מוות? למה זה כך? איך קורה שידידים או אחים שאהבו פתאום הופכים לשונאים מושבעים?
האם יש משהו משותף בין כל המחלוקות בעם? מדוע לא ניתן ללכת כל אחד בדרכו לחיות ולתת לחיות? מדוע חייבים ללגלג על האחר, לפגוע בו, לדבר עליו? מאיפה זה מגיע?

שנאה – אהבה לא ממומשת

ההסבר הוא ששנאה היא סוג של אהבה… איך? אהבה היא ביטוי לקשר עמוק עם מישהו/י כל צד מרגיש שהבן או בת הזוג היא חלק מהמציאות שלו מההוויה שלו, תכלית החיים. אבל מה קורה כשהאהבה לא מצליחה להתממש? כשמשיכה הופכת לדחייה? הצד האוהב מרגיש שקרעו חלק ממנו, שהקיום שלו הופך חסר תועלת, הוא לא מסוגל לממש את ציפיותיו… מה עושים?
אם לא ניתן לממש את הקשר בצורה חיובית, עדיין אפשר לממש אותו בצורה שלילית. האדם השונא ממשיך להיות שייך לנאהב אך בצורה חולנית ורעה. אם הוא אינו יכול לכבד לעזור להעריך, אז הוא יכול לבזות להפריע ולהעליב כי בתת מודע השונא קשור בכל נימיו לנאהב.

הטרגדיה של תמנע

תמנע אהבה את האבות הקדושים, היא רצתה להיות קשורה לעם ישראל בכל נפשה ומאודה, רק מה, האבות לא רצו לקבלה כי באה מבית מלוכה ולא רצו עוד סיפור של הגר מספר 2. מה עשתה תמנע – מלשון מניעה… שמנעו ממנה להתקרב… נהייתה פילגש לאליפז בנו בכורו של עשו הרשע…. היא עדיין אוהבת את יעקב, אך מחנכת את בנה עמלק לשנאתו… יעקב הוא זה שריחק אותה, שלא רצה שתהייה חלק ממנו, אז עכשיו היא תהייה חלק ממנו בעל כורחו. ולכן היא מצילה את יעקב, כדי שהקשר החולני שלה אתו ימשך והיא תוכל להמשיך להתעלל בו דרך בנה עמלק שינצל כל הזדמנות שיש לעשות צרות לילדים של יעקב – עם ישראל.

מה זה מלמד אותנו?

בזוגיות, כשפורצת מחלוקת ומריבה בין בני זוג וצד אחד ממרר לצד שני את החיים… תחשבו אולי הסיבה לעוינות זה משהו ממנו שרוצה להתקרב אלי אך מרגיש חסום? מה אני יכול לעשות להמיס את הקרח? אולי הייתי קר כלפיו ולא הראיתי לו אהבה אולי הוא או היא רוצה תשומת לב.

מתחת לשמיים

התורה מצווה למחות את זכר עמלק מתחת לשמיים, למה מתחת לשמיים? אלא יש כאן סוד… תדע לך אומרת התורה זה שעמלק שונא אותך זה רע, אבל זה מתחת לשמיים במודע. את זה אתה צריך למחות, אבל מעל השמים בתת מודע יש עדיין את תמנע עמוק עמוק בפנים שרצתה כל כך להיות חלק מעם ישראל ולא נתנו לה. ואכן הגמרא במסכת גיטין מספרת שמבני בניו של המן העמלקי למדו תורה בבני ברק.

שבת שלום לכולם ופורים שמח
יחזקאל גרין

הכותב הינו מנהל ובעל הטור השבועי "הרומנטיקה שבפרשה" בו הוא מעלה תובנות ותכנים מעצימים בתחום הזוגיות והעצמה נפשית הלקוחים מתוך פרשות השבוע וכפי שמוארים על פי תורת הקבלה והחסידות.